שקט. שלווה. רוגע. לא משנה איך תנסחי את זה, את מתכוונת לאותו הדבר.
את רוצה את אותה נחת פנימית שתגיד שהכל בסדר. שאת בסדר.
וכמה שזה פשוט ככה זה מסובך. התרגלת לרצות, לנהל, לבחור, להיות
"ידה בכל ויד כל בה". בלתי מנוצחת. הכל בראש ובהסתערות.
כי כשאת מחזיקה את כל הכדורים בג'גלינג של החיים, הכל יהיה בסדר. אכן?
כשבפועל, את מי ואת מה את מנסה לנצח? את תחושת הקושי? אין חוסר האונים? את העצב?
שדברים הם לא כמו שרצית, או שרצו אחרים? ומה יקרה אם תפסיקי? אל תנסי לתפוס את הכדורים ותאפשרי למשהו אחר לקרות?
אולי הם יפלו על הרצפה? אולי מישהו אחר יתפוס אותם?
ואולי בכלל משהו אחר, לא צפוי – יתאפשר.
תתחילי להקשיב לגבולות של עצמך, מה את רוצה, מה את צריכה, מה הגוף שלך מבקש? אולי קצת לנוח? לא מנוחת בינג' נטפליקס.
זה לא נחשב. סתם להניח את הראש, אולי על כרית,
אולי בשפת הים. או על איזה עץ בחורשה קרובה. מותר לך.
מותר לך להרגיש קושי, עצב. מותר לך להרגיש שזה גדול עליך. כרגע.
רק בשעות הקרובות. מותר לך לחוות כאב.
הרווחת אותו ביושר עם עצם היותך אדם. אישה.רגישה.
זה בא עם קושי.
אז תכילי את מה שצריך, תעכלי את המציאות. היא אחת. הפרשנויות רבות.
תני לעצמך כוח. כי רק את יכולה להטעין את עצמך.באהבה, ברכות. בנשימה.
אֵלִי,
תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,
אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי
ואֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם
