אבל למה את צובעת?

לפני שנה זה התחיל. הלכתי אליה לתספורת וצבע. הכי ברגיל. הלבן כבר הציץ ורציתי להסתיר אותו. The sooner the better…

היא שאלה אותי בנונשלנטיות "אבל למה את צובעת?" ואני ישר נניתי "מה ז'תומרת למה? ככה"

ואז שתקתי (ושתיקה זה נדיר אצלי ) שתקתי כי לא היתה לי באמת תשובה.

זה היה דבר שאף פעם לא חשבתי עליו, לא החלטתי עליו.

לצבוע את השיער זה היה משהו שפשוט קרה מעצמו- כי ככה כולן עושות.

היא הציעה לי לא לצבוע, לתת לשיער לגדול טבעי ולעבור תהליך. וגם הוסיפה "זה הכי את".

אני לא יודעת מה קרה שם באותו הרגע. אולי הטבעיות של השיחה או הכוחות של קרן זהובת השיער, אולי התועלת שידעתי שתבוא מלהפסיק לבזבז זמן וכאבי ראש מחומרים לא נחמדים בכלל על המוח שלי (שגם ככה סובל מרגישות יתר…)

אולי כל התשובות נכונות. אני פשוט אמרתי "סבבה. יאללה בואי נלך על זה"

מאז עברה שנה וקצת. שנה של מבטים מבולבלים שהייתי צריכה להגיד" זה בסדר. לא שכחתי לצבוע. זה תהליך".

שנה של בנדנות צבעוניות שיסתירו קצת את הזוועה שלפעמים באמת נראתה זוועה.

שנה של אני עפה על עצמי לבין WHAT THE HELL AM I THINKING.

שנה שבה הילדים ספק שואלים ספק אומרים "אמא את תראי זקנה…" (ואני משכנעת אותם ואת עצמי שזיקנה זה בנפש ושאני בעצם מאוד ילדותית)

שנה שבה חיים אמר לי "אני לא אוהב את זה שאת לא צובעת. אבל אני אוהב אותך".

שנה שבה ראיתי איך הסביבה מגלה לאט לאט יותר סובלנות.

שנה שבה גיליתי את היכולת שלי (מסתבר) לאהוב את עצמי – גם כשאחרים לא אוהבים את הבחירות שלי.

או את איך שאני נראית. שנה של מחאה קטנה ואישית שלי.

וזה גורם לי לחשוב על שינוי. כמה אנחנו באמת מוכנים לעבוד ולהתאמץ בשבילו.

כמה אנחנו באמת מוכנים לקבל או לחטוף ביקורת ועדיין לעמוד איתנים מול הסביבה. כמה באמת אנחנו יכולים לצאת מהגבולות של עצמנו בשביל משהו שאנחנו רוצים או מאמינים בו.

התהליך הזה מחדד לי שבסופו של דבר המון דברים הם תפיסת עולם. ובמקרה הזה שיער לבן הוא רק – שיער לבן.

שמה שאני מייחסת לו הוא פרשנות אישית שהמון פעמים מגיעה מתרבות. שהעין מתרגלת לשונה.

שזה תרגיל בחוסר שיפוטיות. שזה תרגיל בקבלה. גם עבורי וגם עבור הסביבה.

שככה משתנות תפיסות עולם, מקבוצה של פרטים ששוברים מוסכמות וצועדים עם איזושהיא אמת אחרת. חשיבה אחרת.

מיום ליום אני רואה יותר אפורות. אנחנו מחייכות אחת לשניה כמו ממתיקות סוד שרק אנחנו מבינות. ואני שמחה להיות חלק מהפיכה חברתית קטנה.

אז אם נתקלת בי והשיער נראה ממש זוועה – סביר להניח שזה יום תלתלים רע. שאת זה יש לי עם צבע או בלעדיו.

(אבל זה כבר פוסט אחר שקשור לתלתלים)

קרדיט לפיית התלתלים שלי והמכשפה הטובה שבחיי Keren Peer Eldar

לקבוצת הפייסבוק שנותנת רוח במפרשים אפורות ויפות

ולמשפחה האהובה שלי שהבינה שאין להם ברירה אלא לקבל אותי ואת הבחירות (הלפעמים) לא שיגרתיות שלי.כמו שאני את שלהם.