שחרור הוא כמו נשיפה ארוכה.
הוא הרגע שבו משהו שהיה תקוע; מחשבה, רגש, כיווץ, מקבל אישור לנוע החוצה.
זה קורה דרך בכי, תנועה, צחוק גדול, אנחה, תובנה פתאומית, או שקט שנופל פתאום.
זה לפעמים משתחרר בקפיצות לא רצוניות של הזרת.
שחרור קורה ברגע. רגע אחד שיש אישור של כל המערכות להרפות.
הוא מאפשר הקלה, מרווח, הקשבה חדשה.
הוא לא תמיד דורש להבין. לפעמים זה פשוט לזוז מהמקום שבו היינו תקועים.
שחרור לא בהכרח משנה דפוסים לעומק.
אבל המתח ששוחרר הוא לא פעם המקור לדפוסים המכאיבים.
ריפוי לא יכול להתרחש בלי שחרור.
ריפוי הוא תהליך. הוא לא רק להזיז את הכאב – אלא לפגוש את מה שיצר אותו.
לפגוש אותי – איתו.
ריפוי קורה לאט יותר. הוא מבקש חזרה פנימה, שוב ושוב, מתוך חמלה.
הוא בונה משהו חדש במקום מה שנשבר – קשר עם עצמי, עם הגוף, עם החיים.
שחרור הוא הרגע שבו הגוף נושם וחווה שקט.
ריפוי הוא הדרך שבה הלב לומד לחיות אחרת.
ולפעמים – שחרור הוא השער הראשון. כי רק כשאנחנו נרגעים רגע, אפשר להתחיל באמת לרפא.
