שעת בוקר עם אישה יפייפיה בקליניקה.
מולי אישה צעירה ויפייפיה.
היא מספרת על עצמה בהתנצלות
במין התנצלות כאילו מפחדת שאשפוט, כאילו אני מדרגת אותה על מה ומי היא ועל "ההספק".
היא מונה כשלונות ורק לפרוטוקול אומרת גם כמה דברים טובים על עצמה.
ברגע אחד הרגשתי שהיא מייצגת מאות נשים שכבר שמעתי, ראיתי.
ועברה בי גם אני, הנערה, האישה הצעירה.
וכמו בחזיון ראיתי מולי;
פלורסנט ושמש.
ואת הפער ביניהם.

הסתכלתי עליה ואמרתי בהתרגשות
"את לא פלורסנט, תפסיקי לרצד.
את שמש, תזרחי"

כשהסתיים המפגש הבנתי שיש פה שפה.

ומה שמדהים הוא שכל אישה שנתקלת בזה הבינה בדיוק על מה אני מדברת.
מה זה להיות פלורסנט
ומה זה להיות שמש.
אז מה את בוחרת להיות?