ילד מרצה

ילד מרצה.
ילד מרצה הוא ילד עם מודעות גבוהה שבוחר מאיזו שהיא סיבה לא לעשות הרבה "רעש".
הוא עושה את זה כדי בגלל כמה סיבות:
1. כדי לקבל אהבה, הערכה.
2. כדי לא להכביד על המערכת.
3. פחד.
4. כל התשובות נכונות.

ילד מרצה יגיד כן, ימנע מעימות, הוא זה שאותו ניתן כדוגמא כשאחיו לא יעשה משהו ונגיד "למה אתה לא כמו…".
ילד מרצה יזהה את הצרכים של האחרים. אולי תגידו שהוא זורם, נוח, נעים, רגיש. אבל, יש פה סכנה.

סכנה שהילד המרצה ישכח מהרצונות שלו עצמו. מה נוח לו, מה מתאים לו, מה עושה לו טוב. הוא הופך להיות לאט לאט מישהו אחר או
הרבה מישוהים ומאבד כל קשר לקול הפנימי שלו. הוא לקח על עצמו תפקיד והוא מבצע אותו. מהר מאוד הוא ישכח למה וישאר עם התפקיד.
****

אז אם אתם חושדים שגודל לכם אחד כזה בבית.
תבדקו, תעלו שאלות. אל תקבעו עובדה! כי ברגע שקבעתם אותה המוח שלכם יחפש הוכחה לצידקתה.

תשימו :
האם יש מידת איזון בין הכן והלא?
האם הוא בוחר דברים באופן עצמאי (בהתאם לגיל)?
האם הוא עושה את זה רק בזירה אחת?
רק בבית או רק בבי"ס או בכל מקום?
ואם אתם חושבים שכן, שהוא מרצה.

או אם אתם חושבים שלא אבל רוצים קצת לעודד עצמאות ומערכת בחירות תקינה בתוכו אז הנה טיפ קטן
איך אפשר לעשות שינוי קטן שיכול להביא לשינוי גדול לאחר שזיהינו.
ילדים מרצים בדר"כ לא בוחרים. לא מחליטים.
וכשמבקשים מהם לבחור, ישתמשו המון ב "לא משנה לי" ואז אנחנו בוחרים עבורם. בכל מקרה מישהו אחר פשוט בוחר עבורם.
זה יכול להיות צבע לציור, מה לאכול, איפה לשבת, לאן ללכת.
תחפשו בקטנות ואז תתעקשו. תתעקשו שהוא יבחר.

תעלו יותר אפשרויות לבחירתו.
בהתאם לגיל, לבחור פיג'מה, לבחור סיפור, לבחור צבעים, כמה שיותר.
וכל פעם שהוא אומר לא משנה לי להגיד לו שזה משנה. משנה מה אתה רוצה. תבחר.
ילד מרצה הופך להיות מבוגר מרצה. שאולי זה נראה שהחיים שלו זורמים יותר אבל זה רק למראית עין. זה מעייף לרצות. סוחט אנרגיות. לא בריא, לא מאוזן, לא נכון. מכל כך הרבה בחינות.

לא לוותר. כדי שיזכור מי הוא ומה הוא.