בלוג

הוא זרק לאוויר את הסוד הכי גדול שלו והסתכל עלי

כמו בור שחור ללא קרקעית עם שלט קטן "ברוכה הבאה לאי-שפיות" ואני עומדת בפיתחו.
אני לא הייתי אני. הייתי משהו אחר שעטה את חליפת הגוף שלי

על מה הם רבו באותה הפעם אני לא יודעת. זה היה, כמו תמיד, לא צפוי, עוצמתי, משקט רגיל לצרחות ואנרגיה אלימה של שנאה יוקדת

אימצתי את הסדינים הגדולים לתוכי.
פרשתי אותם והסתרתי הכל. את כל מה שמתחולל בי