אני גירסה משודרגת של עצמי.
אם פעם זה היה פשוט חומק ממני והולך ישר אל אזור ההדחקה. היום זה כבר לא עובד.
אזור ההדחקה הוא כמו תיבת הדואר שלנו עם מלא מיילים מודגשים שעוד לא התייחסנו אליהם.
היום אני יודעת אחרת. כל קווצ' קטן בבטן או בלב (עוד לא הבנתי את ההבדל ביניהם)
מקבל התייחסות.
אני מבינה באון ליין מה הציף אותי, מה כיווץ אותי.
בשלב הראשון אני נושמת כדי להרחיב את הכיווץ.
ואז אני מנכיחה את זה בקול (או בלב) ואומרת התכווצתי / נפגעתי / כאבתי.
שלב שלישי הוא בדיקה…למה זה קרה? מה הגוף התכווץ עכשיו?
האם נחצה פה גבול? האם יש פה כאב ישן שמבקש להשתחרר?
אני בודקת מה הגוף שלי מסמן לי ואני מקשיבה לו.
ואז אני מקשיבה לי.
כמו מכונה משומנת אני היום מקבלת דיוורים ישירים מהגוף שלי ואני עובדת איתם.
עובדת איתו. לא רוצה להדחיק יותר, לא רוצה יותר להיות האני של האתמול,
רוצה להיות האני של העכשיו ושל המחר.
וזה לא היה קורה בלי עבודת עומק עם טרקטורים ושופלים שפינו את הסלעים הגדולים.
אי אפשר להיות בהיום אם אני נושאת איתי רגשות ישנים.
ואם את לא מבינה על מה אני מדברת, זה בסדר.
כשתגדלי, תביני
