היא שוכבת על מיטת הטיפולים. שתי הידיים חשופות משרוולים מונחות על הבטן. כאילו במקרה, כי זה נוח. כשעצם כל מה שהן רוצות לעשות זה להסתיר, לא להחשף כדי לא להיפגע.מתאמצת להרגע. לוקחת כמה נשימות אבל הן נתקעות קצת מתחת לגרון, הכיווץ הפך להיות חלק ממנה. כבר לא זוכרת איך זה מרגיש להיות אחרת. כ"כ התרחקה […]
יש דמעות של צחוקיש דמעות של עצביש דמעות שמנגבים מהר – רק שלא יראויש דמעות שזולגות עד החזהיש דמעות סוציאליות שאיתן באה החברה "נזלת"יש דמעות שבאות עם חיוך מבוישיש דמעות שקטות שמציצות מפינת העין.יש דמעות שחורות מאיפוריש דמעות רק בצד אחד.יש דמעות שחיכו כמה שנים טובות עד שראו אור.יש דמעות צעירות ממה שקרה אתמול.כל דמעה
אחת המטלות שהייתי אמונה עליהן כילדה היתה תליית הכביסה.מכונות על גבי מכונות של משפחה עם 4 ילדים.6 חבלים שנפרסים לאורך 6 מטרים. רבע מהגינה.מימין המחסן הגדול ומשמאל רג'ין ומשה, ניצולי שואה.ובינינו גדר תיל עייפה וכנועה מרוב דילוגים במשחקי התופסת או המחבואים. בפעם הראשונה שתליתי כביסה סיימתי ונכנסתי הביתה מלאת שמחה על נצחון האור על החושך.
ילד מרצה.ילד מרצה הוא ילד עם מודעות גבוהה שבוחר מאיזו שהיא סיבה לא לעשות הרבה "רעש".הוא עושה את זה כדי בגלל כמה סיבות:1. כדי לקבל אהבה, הערכה.2. כדי לא להכביד על המערכת.3. פחד.4. כל התשובות נכונות. ילד מרצה יגיד כן, ימנע מעימות, הוא זה שאותו ניתן כדוגמא כשאחיו לא יעשה משהו ונגיד "למה אתה לא
עצמאות. שנת 93, אני מורה-חיילת. מלמדת ילדים בני 15 אנגלית. עולים חדשים מברית המועצות. צוערים בטכני של חיל האוויר.אני+ 16M, ועוד שניים כמוני והצוערים נוסעים לטקס הכי שיש. חזרה גנרלית של מסדר כנפיים.מעיפים את הכומתה ואני מזילה דמעות גם בלי שיש לי אפילו חצי נוצה להתפאר בה.עולים חזרה לאוטובוס עם חזה נפוח מגאווה ורסיסי דמעות
הקמת האתר: רוני אביב
