לחיות על פי ערך "אהבה" זה המון פעולות קטנות.
זה אומר באמת להקשיב ולא רק לשמוע.
לחמול ולא לרחם. להיות נוכחת.
לראות את האור גם כשחשוך. לבוא בידיים פתוחות, בחיוך.
להשאיר בצד; ספקנות, כעס, את הרצון לקבל בחזרה.
לעשות את זה בעיניים פקוחות ומבחירה.
לפעול על פי ערך "אהבה" לעצמי זה אומר
לאמץ בחיבוק את כל מה שקל לי לאהוב בעצמי וגם את מה שפחות. חיצונית ופנימית.
לתת לעצמי רגעים של שקט.
לפעול על פי סדר עדיפות מוגדר ואישי.
להבין מה טוב לי וכל עוד זה לא פוגע באחרים – זה הכי טוב שיש.
להיות קשובה למצפן הפנימי שלי.
הפכתי את זה לתורה, למודל,
לחוק יסוד בעיני בדרך לשלווה פנימית.
אני מעבירה את זה גם הלאה – לכל מי שנאות להקשיב.
לפעמים גם אני שוכחת, אבל התחושה בגוף ישר מחזירה אותי לנתיב הנכון.
ביום המיוחד שלי השנה שבאופן מרגש התחבר עם ראש השנה קיבלתי בחזרה הרבה יותר. ואני עייפה מרוב אהבה.
3 ימים גדושים.
בחיבוקים, עיניים אוהבות, תשורות, מילים טובות,
המון שהגיעו טכנולוגית אבל עוד יותר שהיו מוחשים לחלוטין.
וכולם ציינו את זה. את האהבה. את הנתינה.
כמו באו להזכיר לי. לשים לי מראה ענקית שתשקף לי את החיוביות, את הנתינה, את מה שזרעתי.
עם כל ההתרגשות והשמחה, היתה בי תחושה חדשה – שאני ראויה לזה. לא ממקום מתנשא אלא ממקום שווה.
מין תחושה טובה ואולי קצת חדשה – שאני ראויה.
לאנשים טובים שמקיפים אותי. להכרת התודה.
לחיבוקים.
למילים טובות.
לזמן שהקדישו לי.
למאמץ. שאני ראויה לאהבה. על כל גווניה.
משחררת 46 שנים.
16,790 ימים שהיו בהם המון רגעי אור וגם לא מעט חושך.
נכנסת לשנתי ה 47. מעכלת את המספר ויחד עם זאת מאמצת כל יום, כל למידה, כל אתגר וכל רגע שחוויתי.
ראויה אבל בהחלט מקבלת בברכה ולא כמובן מאליו את כל הטוב הזה שמגיע אלי.
מאנשים. טובים.
תודה
