לפעמים כשהדופק מהיר
מרעד לא רגיל
מבשורה לא נעימה,
או מחשבה עקומה,
על הלב אני מניחה שתי ידיים,
עוצמת ברכות את העיניים
לוקחת כמה נשימות עמוקות
מצמצמת את העולם לשתי נקודות
ואומרת "הלב שלי ברשותי".
שוב ושוב.
עד שהוא נרגע.
עד שהנשימה חוזרת לעצמה
עד שאני נרגעת איתה.
******
איכשהוא יצא לי שיר.
אבל לא לטעות,
מדובר באחד הכלים החזקים ומהירים לחזור לסנטר (לא דיזינגוף. שלך).
לגזור ולשמור
