שחרור הוא כמו נשיפה ארוכה.הוא הרגע שבו משהו שהיה תקוע; מחשבה, רגש, כיווץ, מקבל אישור לנוע החוצה.זה קורה דרך בכי, תנועה, צחוק גדול, אנחה, תובנה פתאומית, או שקט שנופל פתאום.זה לפעמים משתחרר בקפיצות לא רצוניות של הזרת. שחרור קורה ברגע. רגע אחד שיש אישור של כל המערכות להרפות.הוא מאפשר הקלה, מרווח, הקשבה חדשה.הוא לא תמיד […]
היה לי חדר קטן… מרפסת שההורים סגרו וחילקו לשניים.לי ולאחותי הגדולה.ההפרדה היתה עם תריס שדרכו היינו מעבירות פתקים בלילה.החדר היה צר וקטן אבל הוא היה מפלט עבוריהחדר שלי היום (חוץ מזה בו אני ישנה) הוא חדר של 12 מ"ר. הוא גדול. הוא כבר 14 שנים – הקליניקה.החדר שבוא אני פוגשת אנשים. אבל גם את עצמי.במהלך
בקיץ האחרון ירדה עלי הידיעה שאני צריכה ריפוי. ריפוי עמוק.שאני לא בטוב. מתפקדת, מחייכת אבל משהו בפנים פצוע. עצוב והאנרגיה נמוכה. אני צריכה ניתוק מלא מהיום יום שלי באופן מוחלט.גם ידעתי בתוכי עמוק עמוק שאני צריכה להיות בסביבת ילדים. מלא ילדים.חשבתי לפרסם בפייסבוק שאני "סבתא להשכרה" אבל זה היה נראה מוזר מדי…וזה אקראי ולא מספיק.לא
תנשמי ממי. תנשמי.תכווני את האוויר אל הבטן.תעזרי לה לעכל.תעזרי לה ליצור תנועה.אולי הכאב קצת יזרום.אולי האבל מעט ישתחרר.תנשמי ממי.תנשמי.שהמחנק בגרון קצת יזוזואז הדמעות יוכלו לצאת.ישטפו את העיניים שראו יותר מדי.תנשמי ממי. תנשמי.קצת אל הידייםשחוסר האונים יצא אל הקצוות,שירגישו קצת יותר חזקות, מסוגלות.תנשמי ממי. תנשמי. אל הלב.שקצת ירגע.שהדופק יאט טיפה.תנשמי ממי.תנשמי.את. אני. אנחנונתגבר
30.9.23 יומולדת. הלב מבולבל. מצד אחד 50 (סמאללה) מצד שני אבא בימיו האחרוניםומחר אני חוזרת לארץ (to be continued) כמה כבר אפשר לשמוח? כולם אמרו לי – תשארי. תחגגי את יום ההולדת שלך. החלטתי להשהות בעוד 24 שעות את החזרה, יותר מזה החלטתי להיות בשמחה. אז לא נרדמת. חושך, הכלבים שדפקו שינה כל היום על
4 לפנות בוקר לא נרדמת, דרמסאלה הודו Read More »
היי ילדונת.תראי אותך. מגשימה חלומות שאפילו לא העזת לחלום.תראי אותך. אבל באמת. הגעת לעולם מתוך רחם אבל, לתוך מלחמה נוראית לימים של כאב, חוסר אונים ושבר גדול.אבל יצאת עם חיוך ואור שיאיר וישמח לבבות בשעת צערם. אלפי שליחים נקרו בדרכך לכל אורך השנים.תפקידם היה להזכיר לך שחיוכך מקרין. אל תקמצי בו.והאור. הוא שלך אבל לא
מכתב מעצמי אלי – חוגגת 50 Read More »
בגיל 36 היה לי הכל.לא היה לי צ'ק ליסט אבל בגדול זה כל מה שאישה גנרית בשנת 2009 היתה רוצה; בעל, 3 ילדים, בית, משכנתא, רכב צמוד מהעבודה, עמדה בכירה, קרן השתלמות ופנסיה.בנוסף, היו כמה דברים שהזדנבו לחיי בלי הזמנה; מיגרנה אחת לכמה ימים, צרחות בלי שליטה על זה שהתיקים שלהם ליד הדלת ולא בחדרים,(זכורה
לפעמים כשהדופק מהירמרעד לא רגילמבשורה לא נעימה,או מחשבה עקומה,על הלב אני מניחה שתי ידיים,עוצמת ברכות את העינייםלוקחת כמה נשימות עמוקותמצמצמת את העולם לשתי נקודותואומרת "הלב שלי ברשותי". שוב ושוב. עד שהוא נרגע.עד שהנשימה חוזרת לעצמהעד שאני נרגעת איתה.****** איכשהוא יצא לי שיר.אבל לא לטעות,מדובר באחד הכלים החזקים ומהירים לחזור לסנטר (לא דיזינגוף. שלך).לגזור ולשמור
כשאת מרגישה נטושה, זה כי נטשת את עצמך. כשאת מרגישה בדידות זה בגלל שאת התבודדת ממך. את מבולבלת, כשאת לא מדויקת איתך. כשאת כל הזמן חושבת, מחפשת תשובות בחוץ, כנראה שהפסקת להקשיב ללב. כשאת מרגישה תלושה, בלי קרקע כנראה ששכחת מי את באמת. כשאת מרגישה אבודה זה כי איבדת את עצמך. ואם את מרגישה בלב
הכל עובר עלייך והמפתח בידייך Read More »
תנקי לפסח. תבריקי את הפרשנויות הקשות מזגוגית העיניים שתוכלי לראות את המציאות כפי שהיא. תסירי כתמים של אשמה, לכלוך ישן מהעבר, כדי שתוכלי להתבונן בצורה סבירה וצלולה. שחררי את המחנק שבגרון. תצרחי אותו, אולי תבכי אותו. רק אל תשאירי אותו בפנים. הוא רעיל. הרפי את הלב. תזכירי לו שהוא אף פעם לא לבד. שאת פה
הקמת האתר: רוני אביב
